אחד הנושאים היותר נעסקים כיום בתחום של פסיכולוגיה חברתית הוא ההשפעה של המדיה על המוח שלנו.

קחו לדוגמא את נטפליקס, שלימדה אותנו שאפשר לצפות גם 12 שעות רצופות בסדרה שאנחנו אוהבים, בלי הפסקות, בלי פרסומות ובעצם בלי שום דבר שלא יעצור אותנו מלעבור לעוד מרתון ביום הבא. אז בסוף השבוע הזה גיליתי את הטירוף של נטפליקס כשהבת שלי גילתה סדרה חדשה והייתי צריך ממש לגרור אותה באיומים מהסלון.

מה עשתה הממזרה? הלכה לחדר בשקט. ישבה כאילו היא היא לומדת עשר דקות ונכנסה לטאבלט כדי להמשיך לראות. לקחתי לה את הטבלאט עברה לסמרטפון. עלילתי גם על זה ופתאום היא מאוד רוצה לקפוץ לחברה…

איך עוצרים את הטירוף הזה כבינימעט?

ויותר מזה, אם אנחנו צופים כל כך הרבה שעות, בעיקר אצל ילדים, מה זה גורם למוח שלנו? מדובר בצפייה פאסיבית רצופה. המוח נהיה עבד למערכתה ויזואלית והשמיעתית. שום מקום להפעלת דמיון או חשיבה ביקורתית. אנחנו הופים לסוג של רובוט שרק רוצה עוד ועוד ומשתעבדים לאינסטינקטים הכי בסיסיים ושטחיים שלנו. קחו את אותה סיטואציה: 12 שעות לשבת באיזה יער ולבהות בטבע ויש לכם הארה. אנחנו פשוט הולים כמה צעדים אחורה באבולוציה.

אשמח לדעתכם

דני